<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תמ"ג</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ה"ג אמר רב יהודה אמר רב החליד בין סימן. ול"ג אמר רבי יהודה אמר רב. [דאמילתה] דלעיל קאי. דאע"ג דאמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלש מקומות כשירה דלא בעינן שחיטה מפורעת החליד בין סימן לסימן אינה כשרה. ולהכי אייתי' הכא ולא אמתני' דחלדה דהך חלדה (ד)הויא כשוחט בב' וג' מקומות ששחט סימן אחד כהלכתו מלמעלה וחזר והוציא הסכין ושחט השני כהלכתו ובלא שהייה פסולה (ולא) משום חלדה. מאי קמ"ל (תניינא) [תנינא] או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב אמר נבלה. והאי דנקט תחת השני במתני' משום דמתני' באקראי בעלמא בלא מתכוין קא מיירי. כדקתני לעיל נפלה סכין והגביה. והכא נמי כגון שהיה שוחט ומשך הסכין ושחט סימן ראשון וכשרצה להוליך הסכין נכנס הוא והחליד תחת העור השני ופסקו. והוא הדין נמי תחת הראשון. אלא אורחא דמילתא נקט דזימנין דמיתרמי הכי. אי ממתניתין הוה אמינא מלמטה למעלה. שצואר הבהמה למטה מושך הסכין למעלה שלא כדרך שחיטה. אבל מלמעלה למטה. לצד המפרקת אומר שהיא כשירה קמ"ל רב יהודה דהויא חלדה. תחת העור כשירה בי רב אמרי תחת העור איני יודע איבעי' להו לבי רב וכו' בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו. רב פפא אדרב יהודה קאי ולא אבני בי רב דהא לא פריש. והכי קבעי החליד במיעוט סימנין שהכניס סכין בתוך מיעוט סימנים ושחט הרוב כהלכתו אלא שהחליד תחת המיעוט הוי כהחליד תחת העור דכשירה. ולנקובת הוושט ליכא למיחש דדרך שחיטה הוא כי היכי דלא חיישי' גבי קדשים תחת העור. או דילמא חלדה בסימנין הויא חלדה אפי' במיעוטייהו. ולא דמי לעור. אבל החליד במיעוט סימנין לאחר ששחט הרוב כשרה דהוי כשחט שני שליש והגרים. וכדאמרן לעיל לגבי גרגרת דאין בה שהייה בעוף. וכן פסק בערוך דליכא שהייה בעוף. (בערוך) ובתוספתא דחולין נמי גרסי' אחד או רוב אחד בעוף אע"פ ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה. וכן נר' לפרש לקמן בשהה במיעוט סימנין מהו דאשהיות מהו שיצטרפו קאי. ולא מצינא למיפשטא מדאמרי' כדי שחיטה בהמה לעוף אי נמי באפי נפשה. והכי קאמר ששהה במיעוט סימנין כגון ששחט מיעוט וושט ושהה כשיעור שהייה וחזר ושחט הרוב מהו. כיון שבתורת שחיטה הוא ולא הפסיק שחיטתו לא גמירי שהייה במיעוט דמנבלה ביה כגון בין סימן לסימן או כגון רוב גרגרת או רוב וושט בהמה. אבל במידי דמטמאה (דמטרפא) ביה כגון וושט דהוי כנקובת הדקין טריפה ולא נבילה ולא גמירי שהייה. טריפה נמי לא הויא דבדרך שחיטה קעביד. כי היכי דלא הוייא שהייה בעור לענין מום בקדשים. או לא. אפי' במידי דמיטרפא גמירי שהייה תיקו. ומדאמרי' כדי שחיטה בהמה לעוף ליכא למיפשטיה דאיכא למימר לכתחלה קאמר אי נמי מדרבנן אפסוקת הגרגרת נבילה. דהא הדר ביה ר' עקיבא לר' ישבב. אבל נקיבת הוושט טריפה אם לא על ידי שהיית מיעוט סימנין בתורת שחיטה. אבל לפי פי' הקונטרס כמה תשובות בדבר. חדא דכולה הך שמעתא לא מיירא אלא כדרך שחיטה מלמעלה למטה מה שמפרש מיעוט סימנין באחרונה אינו כדרך שחיטה. ולקמן גבי מתני' הוה ליה למיבעייה. ועוד הא דאמרי' שחט שני שלישי והגרים שליש כשרה. ואפי' בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה כרב יהודה וכר' יוחנן. ודלא כרב הונא. דהא אנא לא שמיע לי. ועוד דקשיא ליה תוספתא. ועוד דאמרי' לעיל שחיטתו כשרה ממה נפשך ואי רובא עבד ושהה לאו כלום קעביד. אע"ג דאיכא לדחויי הנך פירוכי דליתנהו. עיקר שמעתא כדפרישית. ועוד לדברי הקונטרס [שמעתא] מקמי שמעתא דחינן מיקמי תיקו לא דחינן. אלא נקטינן סוגיא דתלמודא דפשיטא ליה אי הוה כדמפרש הקונטרס. לפיכך אין להקפיד במיעוט סימנין באחרונה כלל. ופירושים ישנים של הרבי' שמעיה מפרשי' שהה במיעוט סימנין בתחילה. ומפי השמועה. והחליד במיעוט סימנין שייך למימר כדאמרי' לעיל. בין סימן לסימן לא שייך ביה תחת [העור] כדאמרי' תחת העור דבסימנין מיירי.
